<h1>י"א ע"א</h1>
<h2>דף יב.</h2>
שאלת עוד ספק ספקא דקיימא לן דמותר אם נאמר כן אפילו במקום דאיתחזק איסורא אם לאו. ואם תאמר מותר מה נעשה לאותה שאמרו בפרק בכל מערבין [ערובין ל"ה ע"ב] דאפילו בספקא דרבנן היכא דאיתחזק איסורא אזלינן לחומרא, ואם תאמר אסור (תרוץ) [תרץ] לי הא דאמרינן בפרק קמא דכתובות [י"ג ע"א] דקיל ספק ספקא מרוב דרוב אינו מתיר ביחוסין וספק ספקא מתיר, ובשחיטה מתיר כדאיתא בההיא דמצא גדייו ותרנגולין שחוטין [חולין י"ב ע"א]. תשובה בעיקר שאלתך דספק ספקא הריני צריך להאריך עמך לפי שיש בענין זה דברים שאין ענינו של זה כענינו של זה, אבל תחלה אדון על אותן שהקשו לך לאסור ולהתיר. אותה שבפרק בכל מערבין שאמרת כמדומה אני שנתכוונת לאותה שנחלקו (בד)רבי מאיר ורבי יוסי בשנטמא בטומאה קלה וטבל ספק בשל מ' ספק בשל שאין בו מ' דרבי מאיר אומר טהור רבי יוסי אומר טמא וק"ל כרבי יוסי, ואם זו היא שאמרת הא (ד)אמרינן התם [ערובין ל"ו ע"א] דטעמיה דרבי יוסי דעביד לה כשל תורה הואיל ואית ליה עיקר בדאוריתא והוה כספקא דאוריתא ולחומרא. וההיא דמצא גדייו ותרנגוליו שחוטין לא שייכא בדין ספק ספקא, דספק ספקא ליכא התם דהא ליכא ספקא אלא אם שחטה אחד מן הכשרים בשחיטה אם לאו. ואולי אותה דאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצא שחוט היתה כוונתך לומר וסבירא לך דהתם משום ספק ספקא שרינן למאן דאמר אין חזקת שליח עושה שליחותו, וליתה דהתם בין באומר לשלוחו בין במצא גדייו ותרנגוליו שחוטין עיקר טעמא משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן [חולין י"ב ע"א]. וההיא דכתובות פלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע היא, וכולה במעלת יוחסין לבד דלרבן גמליאל חמירי ליה יוחסין דאפילו במקום ספק ספקא כאלמנת עיסה דרובה של משפחה כשרין שאין הפסול אלא מחמת ספק חלל אחד שנטמע בה ואיכא בכל חד וחדא ספק ספקא פסול. וכן בתרי רובי כמעשה דתינוקת שירדה למלאת מים מן המעין דאיכא תרי רובי ואפילו הכי לא מכשרינן ליה אלא אליבא דרבי יהושע דבזו רבן גמליאל לחומרא ורבי יהושע לקולא וכמו שפירש רש"י ז"ל, וכמו שנראה (אלא דרבי יהושע) גם מדברי הרב אלפסי ז"ל וכן אני סבור וכמו שפירשתי אותה שמועה בראיות ברורות. ולרבי יהושע אפילו ליוחסין קיל ליה ספק ספקא ואפילו בשמא כשאר איסורי תורה ומקל גם כן בתרי רובי כבתרי ספקי ומחמיר בחד רובא ואף על גב דבשאר איסורי תורה חד רובא כתרי רובי. ולעולם בעלמא בין למר בין למר בתרי ספקי להקל וכן נמי בחד רובא דרובא דאוריתא הוא וכדאיתא בריש פרק קמא דחולין
